EN

מתוך פרויקט PHOTO IS:VOICE בבית מוגן של עמותת עמיחי
מכתב מהוריה של דנה, המתגוררת בבית בעמותה
"אין בפינו מילים כדי להודות לנאוה הברמן, מתנדבת מטעמכם, בחורה מקסימה ונעימת הליכות, אשר הגיעה לדירה פעם בשבוע ולימדה כמה בנות את רזי הצילום. הסובלנות, האהבה וההבנה שלה, הובילו את המיזם שלכם לתוצאות מדהימות. יש לציין שאף לא אחת מהבנות החזיקה מצלמה מימיה, הכל היה זר להן ושונה ובכל זאת נאוה הצליחה ללמדן להחזיק מצלמה, להתבונן על חפצים, אנשים, נופים ובכלל כיצד למקד את המצלמה ולהוציא ממנה תמונות נפלאות ויפות. דנה צילמה בהתלהבות וחיכתה לכל מפגש בכיליון עיניים. העשייה הזאת גרמה לה להיות עצמאית, פיתחה לה את הדמיון והסבה לה הנאה מרובה. רגע השיא היה בפסטיבל הצילום הבינ"ל שבו הוצגו התמונות. אין מילים אשר יכולות לתאר את ההתרגשות והגאווה שאחזה בכולנו כשראינו את התמונות בתערוכה. "בעזרתכם, גם הבנות שלנו יכולות" .
עמותת פלטפורמה ונאווה הברמן הציגה בגאווה את התהליך כולו ואת שלביו עד לתערוכה עצמה בפני באי הפסטיבל. כולנו שם בכינו מהתרגשות ומאושר, התהלכנו "כטווסים" ליד התמונות והראינו לכולם כמה הבנות שלנו הן בעצם כמו כולם ושעם הדרכה, שימת לב וסבלנות אין כץ, אין גבול ליכולת שלהן.
האמונה שלכם בעשייה הברוכה עם אוכלוסייה מיוחדת נתנה לנו את ההרגשה שאפשר לחיות בשוויון עם השוני ושאין דבר העומד בפני הרצון. יישר כוח על פועלכם, עלו והצליחו והנחילו את מורשתכם לאחרים גם בעתיד.
בברכה ובהוקרה רבה, משפחת עוזר.״

מתוך פרויקט PHOTO IS:VOICE בהוסטל מקום אחר, עמותת אותות
מיכל בן זקן, מנהלת ההוסטל, מספרת על הפרויקט
"אנשים רגילים להצטלם בשמחות. הם נוהגים לתעד את עצמם באירועים, בבילויים, בטיולים – ברגעים בהם הם מרגישים שמחים, יפים, או שהאירוע הוא ייחודי וצריך לתעד אותו. אנשים אינם רגילים להצטלם בשעת קושי או משבר, בהם הם חשים עצמם חיוורים, נטולי זוהר, עייפים מכדי לתעד את עצמם. דווקא אז, ברגעים הללו, בשיא המשבר והעצב, הגיעה אלינו נעמה. נעמה פגשה אותי בערב חורפי ברחוב בזל בתל אביב, והציעה לי פרויקט – לאפשר לנערים להצטלם, כל אחד באופן אישי באחד ממרחבי הבית. שמחתי על ההצעה – "בוק" בחינם, עם צלמת נעימה ומוכשרת. כמה שיחות, התלבטויות, מחשבות על איך ומה, מותר ואסור, ויצאנו לדרך. התוצאות, כמו הדרך, הפתיעו את כולנו ונתנו לנו ולנערים הזדמנות נדירה להתבונן בעצמם – יפים, חזקים ומלאי עוצמה.
לאחר מפגש חד-פעמי שמטרתו הייתה הנאה בלבד יצאנו לתהליך ממושך ומרגש שנעמה הובילה. היא יזמה סדרה של מפגשים עם הנערים והנערות של הבית, בחיי היומיום שלהם ובמרחב האישי של כל אחד ואחת, ועודדה אותם להתבונן בעצמם ובסביבתם למשך זמן ומנקודת מבט חיצונית.
תמיד ידעתי שיש בצילום אלמנט מרפא, אך לא הבנתי עד כמה הוא חזק ומשמעותי. הנערים והנערות ב"מקום אחר" מגיעים אלינו בתקופות משבר קיצוניות. הם באים ממציאות כאוטית, הרסנית וכואבת, ומתקשים לשלוט בחייהם. אנו משתדלים לסייע להם להחזיר לעצמם את תחושת השליטה בחייהם ולמצוא את הכוחות הטמונים בהם. המצלמה שנכנסה פתאום לחייהם אפשרה להם לעצור לרגע, להשתחרר ולראות את עצמם מבחוץ – ובכל פעם הם ראו כמה יופי, עוצמה ואפילו הומור יש בהם באופן אישי וגם בבית ובמה שהוא יכול להציע.
אט אט קרם הפרויקט עור וגידים והיום אני רואה את ההזדמנות הטמונה בו יותר מאי פעם. הנערים והנערות מחכים לנעמה, שמחים לקראתה וכך גם אנחנו – כאילו בעצם היותה ובעצם הצילום מספרים לנו עוד סיפור על העולם שלנו, סיפור צבעוני, מרגש ואופטימי. אני מודה לה על ההזדמנות ומקווה שנמשיך בפרויקט הזה ונגיע אתו למחוזות רחוקים עוד יותר."

פרויקט PHOTO IS:VOICE בחצר הנשית בחיפה
בילי לוטן מספרת כיצד שפת הצילום משפיעה על קובעי מדיניות
החצר הנשית בחיפה פועלת משנת 2013 ומיועדת לנערות ונשים יהודיות, מוסלמיות ונוצריות בגילאי 13 עד 25. במרחב יש סלון גדול ומטבח שבו הבנות אוכלות ולפעמים זו הארוחה החמה היחידה שלהן, יש להן אוזן קשבת, קיימת מספרה ללא תשלום ומתנדבות אשר דואגות לשלומן ומסייעות להן בכל תחומי החיים.
בילי לוטן, המתנדבת שלנו, הצטרפה גם היא למתנדבות האחרות בחצר ופתחה קבוצת צילום שזכתה להצלחה רבה, ומספרת: "כדי לרכוש את אמונן, לחדור לרגשותיהן ולתרום לשינוי חיובי בקרבן, התחלתי לעבוד על הדימוי העצמי שלהן. הן החלו לצלם האחת את השנייה וכתוצאה התחיל דיאלוג בקשר לזהותן: מי הן, מה הן משדרות, איך להתחיל דיאלוג עם מצלמה ואיך מעבירים רגשות הצילום? הן התחילו לביים מצבים של כעס או שמחה וכיוצא בזה.״
בעודנו עסוקות בסדנה, החליטו הרשויות לסגור את החצר בגין בעיות כספיות. לפתע הפכה המצלמה לאמצעי תקשורת של הבנות, לפה ולשפה שלא הכירו.
דרך המצלמה הן הבינו מה כוחו של הצילום, כיצד אפשר להציג את דבריהן, כעסן, רגשותיהן ורצונן. מבנות שהיו בשולי החברה הן התאחדו והתחזקו, צילמו את עצמן, פרסמו בפייסבוק את סיפורן ואת סיפור החצר הנשית. הפעולה הביאה להגדלת מעגלי החשיפה שהפכה למנוע חיובי והגיעה עד הכנסת והממשלה ותרמה את תרומתה לשינוי בהחלטה ותוכנית הסגירה – בוטלה.

PHOTO IS:VOICE כמתודה המאפשרת לשלב את אהבת הצילום ואקטיביזם חברתי
מיכל שהם שביב מספרת על חוויית ההתנדבות
"לפני שנה וחצי סיימתי קורס מתנדבים בשיטת PHOTO IS:VOICE מטעם ארגון PHOTO IS:RAEL.
התנדבתי במשך יותר משנה בהוסטל לנשים הנגמלות מהתמכרויות שנקרא ״דרך אריאלה״ ושייך לעמותת הדרך.
השנה אני מתנדבת במקום שנקרא ״קלאבהאוס גלים״. זהו הוסטל לפגועי נפש מבוגרים הנמצא בבניין אבן יפהפה מוקף בגינה וממוקם בטיילת בת גלים בחיפה מרחק מטרים ספורים מהים.
קלאבהאוס הינה עמותה בינלאומית עם אג׳נדה ערכית הכוללת התייחסות לאנשים המגיעים אל ההוסטל כאנשים שווים ומועילים ללא סטיגמות ואבחנות המדגישות את המחלה ועם דגש חזק על קהילתיות, שיתופי פעולה וחיזוק הכוחות האישיים והקבוצתיים.
אני מגיעה לקלאבהאוס פעם בשבוע לשעה וחצי ובכל פעם מחדש מתפעלת ומתמוגגת מהאווירה החמה, הביתית והאותנטית של המקום הזה. אני פוגשת אנשים שמתמודדים עם מחלה כרונית קשה וממשיכים לחיות, ליצור, לקיים קשרים חברתיים ומשפחתיים, לצחוק ולאהוב.
המפגש האנושי הזה הוא ייחודי ומרגש עד מאד.
מעבר לכך אני מתוודעת בתוך הקבוצה לאמנים, לאנשים שהיצירה היא הריפוי שלהם ולכך אני מתחברת מאד באופן אישי ומקצועי".

מתוך פרויקט PHOTO IS:VOICE בכפר השיקומי 'עלה נגב נחלת ערן'
מכתב מהאלוף במיל' דורון אלמוג, יו"ר הכפר
ברצוני לשתף אתכם בפעילות יוצאת דופן המתקיימת בימים אלו בכפר השיקומי "עלה נגב – נחלת ערן", בשיתוף עמותת פלטפורמה (כיום PHOTO IS:RAEL).
במהלך שנת 2016 החלו מתנדבי העמותה, להפעיל 2 פרויקטים ייחודיים למען דיירי הכפר- סדנת צילום ותיעוד אלבומי שמחה. הפעילות של עמותת פלטפורמה הותירה רושם רב על הצוות המקצועי, המשפחות והדיירים וממשיכה במתכונת נוספת גם השנה.
"עלה נגב – נחלת ערן" הינו כפר שיקומי המעניק בית חם, מחבק ואוהב ל-140 דיירים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית עד עמוקה המשולבת בנכויות פיזיות קשות, מומים גנטיים ומחלות נרכשות. מימי הקמת הכפר, שמנו לעצמו למטרה להעניק לדיירנו את איכות החיים הטובה ביותר – טיפול רפואי הולם לצד מסגרת העשרה וחוגים. כחלק מהתפיסה הזו אנו עובדים במרץ להביא להנגשה של חוויות נורמטיביות אשר עבורנו נראות מאוד טריוויאליות, אך עבור דיירנו, החלשים ביותר בחברה, הינם משמעותיות ובעלות ערך רב להמשך התפתחותם.
הדיירים השתתפו בסדנת צילום עם אייפדים ונפגשו מידי שבוע לשעת למידה משותפת בהובלתה של המתנדבת אילנה קולנדר. בסדנה הדיירים למדו על זוויות צילום, משחקים של אור וצל ואף יצאו בעצמם לשטח, לחקור את סביבתם (לדוגמא לצלם את פריחת הכלניות). הסדנה אפשרה להביא לידי ביטוי את תחושותיהם דרך התמונות והעצימה אותם מאוד. התוצאות המדהימות הוצגו בסוף השנה בפסטיבל הצילום הבינלאומי בנמל יפו. הדיירים הגיעו יחד עם הוריהם לראות את עבודותיהם אשר התרגשו עד דמעות.
הפרויקט השני עסק בתיעוד אלבומי שמחה עבור התינוקות שחיים בכפר ללא משפחתם בעקבות מצבם הרפואי המורכב או רקע סוציאלי בעייתי. הגענו למסקנה, יחד עם הצלמים המתנדבים, שגם להם מגיע אלבום מיוחד שיתעד את התפתחותם. ורד שדות ונטע דקל תיעדו כמה מהילדים החיים במחלקת סיעודי מורכב לאורך השנה והרכיבו עבורם אלבום שיישאר עימם לכל חייהם.
כיו"ר הכפר השיקומי "עלה נגב – נחלת ערן", כמי שמכיר את צרכי הדיירים הפגועים ביותר, כאבא לערן אלמוג ז"ל, בני האהוב שהיה לי כמורה ענק בדרך זרועת מכשולים וקשיים ללא גבול וכמי שממשיך להוביל את חזון ופיתוח הכפר מתוך מחויבות עמוקה לכל אחד מדייריו, אני רואה בפרויקט המשותף עם עמותת פלטפורמה את התרומה הרבה והחשובה לדיירים, המשפחות והצוות. שתי הפעילויות העניקו לדיירים רגעי אושר ושמחה, העצימו אותם ואפשרו להם לקחת חלק בפעילות חברתית ייחודית. אנו שמחים מאוד על שיתוף הפעולה הפורה בין עמותת עלה נגב-נחלת ערן לעמותת פלטפורמה.