בתערוכת המיצב הקים אלכס לנדסברג רחוב יפני על ידי חיבור של חזיתות בתים שאותן תיעד במהלך ביקורו שם. הרחוב של לנדסברג מורכב מסימנים ודימויים שזה מכבר הפכו לקלישאות. הללו הודבקו יחדיו במעשה אסמבלאז' כדי להזמין את המבקר בתערוכה לשוטט בתוך התגלמות לכאורה של האידיאה היפנית. המיצב חושף בכוונה תחילה את היותו תפאורה ולא צילום תיעודי.
______
במיצב פנטזיה יפנית יצר הצלם אלכס לנדסברג רחוב יפני מדומיין המורכב מחזיתות שונות שאותן תיעד במהלך ביקורו שם. המבנים והאלמנטים הסביבתיים צולמו במקומות שונים ובעתות שונות ו"נתפרו" יחד כשמיכת טלאים.
תערוכת צילום, מעצם היותה, מעלה שאלות אודות מהימנות הייצוג של הסובייקט המצולם. לצילום יש גם קשר הדוק עם פרקטיקות של דיכוי ושליטה פוליטית. החל מימיו הראשונים של הצילום נתפסה המצלמה במזרח אסיה כמכשיר אגרסיבי וכוחני בשימוש אירופאי כדי להנציח את העמדה הפטרונית שלה. עוד בינקותה נמנתה הטכנולוגיה החדשה ככלי נשק בארסנל הקולוניאליסטי. כך למשל היו צילומיו המבוימים של ג'ון תומסון (1837-1921) מסיאם, קמבודיה, ויאטנם, סינגפור וסין מבין הראשונים לייצר את קונבנציות הייצוג של מזרח אסיה עבור האירופאים בסוף המאה ה-19.
אדוארד סעיד, מחלוצי השיח הפוסט-קולוניאלי, בחן בספרו אוריינטליזם (1978) את השתקפות המזרח בעיניים מערביות. לפי סעיד, לא זו בלבד שהכתיבה האירופאית על אודות המזרח יוצרת הבניה שלו כתחום גיאוגרפי נפרד, היא גם מבנה אותו כתחום מנטלי ותרבותי נבדל ו"אחר". הכתיבה על אודות האחר היא ביטוי של כוח ושליטה מצדה של תרבות הגמונית הכופה את אופני השיח שלה על "המקומיים". אלה משמשים כצלע מנוגדת שבאמצעותה יכול האירופאי להגדיר את עצמו.
לנדסברג, המודע לכוח הפרשני המטעה שיש לדימויים מהמזרח (כוח הפועל עליו כצלם בן תרבות המערב וגם על המבקרים בתערוכה) פועל כדי להימלט מן החשיבה הבינארית של הגדרת ה"אני" לעומת ה"אחר" בכך שהוא מנטרל את יחסי הכפיפות בין המערב למזרח שעה שהוא מתעד אותו. לשם כך הוא הציב תערוכה החושפת בכוונה תחילה את היותה תפאורה ותו לא. לנדסברג יצר תמונת רחוב שהיא כמעט ריקה מפעילות אנושית, מעין במה ללא שחקנים. הרחוב היפני מורכב מסימנים ודימויים שזה מכבר הפכו לקלישאות: שער הטורי האדום המקבל את פני הבאים במקדשי השינטו, פריחת הדובדבן, מארחת נאה בקימונו כחול, עצי אורן ושיחים מעוצבים למשעי, דלתות הזזה עשויות עץ וגופי תאורה מנייר אורז. כל אלו הודבקו יחדיו במעשה אסמבלאז' כדי להזמין את המבקר בתערוכה לשוטט בתוך התגלמות לכאורה של הפנטזיה היפנית. אולם חלום זה מתפוגג במהירות והמבקר ב"רחוב" יגלה כי יש בו עוותי פרספקטיבה שאינם יכולים להתקיים במציאות. דלתות הבתים שברחוב הינן סגורות וחתומות בפני התייר המערבי ומשמשות מטפורה לתחושה המלווה את הניסיון העקר להכיר תרבות עשירה לעומקה במהלך ביקור חטוף. גם ההצבה של התערוכה חושפת בכוונה תחילה את שטיחותו של הדימוי. היריעה עליה נפרשת תמונת הרחוב היפנית אינה אלא מסך שעליו מוקרנות ציפיות הצופים הנתונות, והבנה מעמיקה של התרבות אינה ניתנת לצופים הנותרים עם חצי תאוותם בידם.
תכנון וביצוע שער טורי: זוהר שואף ויואב שוורץ
עריכה גרפית: תם כינר, אופק ארט, מבית אופק צילומי אוויר
מציג:
אלכס לנדסברג
אוצרת:
דריה קאופמן
