״דגל לבן״ מהווה עבודה משותפת, תוצר של דיאלוג הדוק בין זוג חברות, צלמות צעירות, שהתפתח תחת מהלך של פינג פונג תזזיתי, מעורב ותוסס של תמונות. במשך כשנתיים, צילמו האנה וסופי אחת את השניה ויצרו היפוך תפקידים מתמיד, נוסף על היפוך מבטים, מרחבים ותנוחות, שהוליד טשטוש גבולות בין צילום הדדי וצילום עצמי.
בכל אחת מעבודות הדיפטיך נרשם מבט כפול בין גבולותיו של תחום משותף. בתוכו, המרחבים המוצגים בדימויים מקבלים חיוּת הודות לנוכחותן הפיזית של האנה וסופי, מצלמותיהן, והמקומות שבתוכם הן נעות. בהינתן שהן אלו שקבעו את כללי המשחק, הן מפרשות אותם בחופשיות מוחלטת המביאה לידי הרהור בלתי אמצעי וחסר דאגות אודות מעשה הצילום עצמו.
בדואליזם של תפקידים המצולמות זולגות בין היותן הטרף והציידת במערבולת ויזואלית. דו-קרב נשי, מטאפורי ופיזי, שמבטל את מערכת היחסים הוורטיקלית בין צלמת למצולמת. המצלמה משמשת ככלי נשק איתו ניתן ללכוד ולהשתלט על האחר. המכשיר מקבל חזות של תותבת אופטית – הרחבה של הגוף והמבט – ונוטל חלק במאבקי הכוח בהם נתונים ה"דומיננטי" וה"נשלט״.
אם לצלם תמונה של אדם פירושו בדרך כלל הפיכתו לאובייקט שניתן להחזיק בו באופן סימבולי, כאן השותפוּת ושוויון הכוחות בין האנה וסופי חותרים תחת פרשנות זו בהפיכתם את הקרב להצהרת אהבה.
טקסט מאת לוקה לו פינטו, מתוך: "Women with cameras. Pictures of you=us"
התערוכה בשיתוף פורום תרבות אוסטרי, תל אביב
