דיאנה מרקוסיאן היא צלמת אמריקנית ממוצא ארמני. מרקוסיאן ידועה בגישתה השיתופית לסיפור סיפורים, שבה חוסר ודאות משמש ככלי לעיצוב הנרטיב. היא עוסקת בנושאים של משפחה והגירה דרך תהליך מרובד ובין תחומי שמשלב חומרי וידאו, צילום, דימויים קיימים וחומרים היסטוריים. עבודתה היא בה בעת מושגית ותיעודית ומאפשרת לנושאיה להכתיב את תוצרי היצירה. עבודותיה הוצגו ברחבי העולם והתפרסמו בכתבי עת יוקרתיים, ביניהם הנשיונל ג'יאוגרפיק, הניו יורקר והניו יורק טיימס.
1915 הוא אוסף דיוקנאות, טבע דומם, רישומים ודימויים ארכיונים שבוחנים את השואה הארמנית מבעד לעיניהם של שלושה ניצולים.
מובסס הנשיאן בן ה־105, מקל הליכה בידו הימנית, מתקרב באטיות לנוף בגודל טבעי. הוא עוצר, מתבונן בדימוי ומתחיל לשיר: "ביתי, ארמניה שלי". זוהי הפעם הראשונה מזה 98 שנה שמובסס רואה את ביתו.
לפני כמאה שנה, החלו השלטונות העות'מאניים בתהליך גירוש, רצח המוני ואונס במטרה לחסל את הנוכחות הארמנית באימפריה העות'מאנית. עד לסוף המלחמה, הושמדו מעל מיליון איש בתורכיה של ימינו. היה זה רצח העם הראשון של המאה העשרים, שאותו מכחישים שלטונות תורכיה עד היום. מובסס ואביו שרדו.
דיאנה מרקוסיאן נסעה לארמניה על מנת לפגוש את מובסס וניצולים אחרים ולשאול אותם על זיכרונותיהם האחרונים מביתם המוקדם. לאחר מכן היא התחקתה אחר עקבותיהם בתורכיה במטרה לשחזר פיסה ממולדתם האבודה ולהחזיר אותה אליהם. כשראו את דמותה של ארץ מולדתם, נאחזו בה הניצולים, כמו אם יחזיקו את התמונה קרוב לגופם יוכלו לחזור למקום שאותו כינו "בית".
בשיתוף שגרירות ארצות הברית בישראל.
מציגה:
דיאנה מרקוסיאן
אוצרת:
מיה ענר
