באוגוסט 2020 התקיימו ההפגנות האנטי-ממשלתיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של בלארוס. ההפגנות החלו בעקבות האשמות על זיוף תוצאות הבחירות בהן זכה כביכול הנשיא אלכסנדר לוקשנקו ברוב גדול. לוקשנקו, הנמצא בשלטון מזה 26 שנים ומכונה "הדיקטטור האחרון של אירופה", הורה למנגנוני האכיפה להגיב באלימות ובתקיפות כנגד המפגינים. הצלם הפולני ידרז'יי נוביצקי בוחן את הצלקות שהשאירו אירועים אלו בקרב תושבי בלארוס. לצד הצלקות הפיזיות – החבורות, החבלות והשברים – והצלקות הנפשיות שהותירה הטראומה, המצב במדינה הותיר צלקת עמוקה במרקם החברתי של בלארוס אשר מפצל את החברה הבלארוסית ופוער תהום בין תושביה.
המצולמים הם מפגינים שהוכו על ידי השלטון, בני משפחותיהם של אזרחים שעונו על ידי שירותי הביטחון ואף איבדו את חייהם בשל התנגדותם לשלטון ומאבקם לחופש, אך גם חיילים צעירים שנגררו בעל כורחם לתוך הקונפליקט. נוביצקי מתאר את תחושת הפחד שהייתה באוויר בעת ההפגנות ומדגיש כי נדרש אומץ גדול מצידם של המפגינים, שרבים מהם חיים כל חייהם תחת שלטונו של לוקשנקו. עבור רבים, הייתה זו הפעם הראשונה בה יצאו להפגין.
נוביצקי, צלם עיתונות המתמקד בזכויות אדם, רואה דמיון בין המצב בבלארוס ובין המצב שהתקיים בעבר הלא רחוק בפולין ועל כן מוצא חשיבות גדולה בסיפור חייהם של תושבי בלארוס המשוועים לחופש. הצילומים בתערוכה אמנם עוסקים במקום מסוים ומספרים את סיפורם של האנשים החיים בו, אולם השאיפה לחופש – של אדם או של אומה – היא שאיפה אנושית אוניברסלית, שניתן למצוא אותה בכל רחבי העולם, אדרבא בשנה החולפת.
התערוכה בשיתוף מכון אדם מיצקביץ'
אמן:
ידרז'יי נבויצקי
אוצרת:
יערה רז חקלאי
