״הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל״ – כך כתוב בספר קהלת שנכתב על ידי שלמה המלך לפני יותר מאלפיים שנה. ציירים אירופים שחיו במאה ה-17 המשיכו את הרעיון הזה והמציאו ז'אנר מיוחד של ציורי טבע דומם, שמציג חפצים מסוימים כדי להעביר את המסר של ארעיות החיים, המוות הבלתי נמנע ואפסות העיסוק בארצי ובגשמי.
התערוכה "ואניטס" ממשיכה את המסורת הזאת ומנסה להראות את הנושא מנקודות מבט שונות: מצילומים מינימליסטיים של אובייקטים מהטבע שמצולמים בשלבים שונים של מחזור חייהם, עד לעבודה העיקרית של התערוכה שנקראת באותו השם – "ואניטס".
במהלך היצירה חקרתי את המשמעויות של כל החפצים שציירים מהמאה ה-17 היו משתמשים בהם בעבודות שלהם, אספתי את החפצים האלה בגרסאות המודרניות שלהם וצילמתי את כל החפצים יחד. זאת כדי לקשר את הערימה הגדולה של החפצים במקום אחד לצרכנות היתר שהאנושות מתמודדת איתה כיום.
בזמננו האפשרויות שלנו להשיג כל דבר בעולם הגשמי הן בלתי מוגבלות כמעט. אבל כמו לפני אלפיים שנה, החיים שלנו בעולם הזה מוגבלים על ידי המוות הפיזי.
האם עלינו לאסוף כמה שיותר הוכחות מוחשיות להישגים שלנו בחיים? האם עלינו ליהנות מהחיים בכל הדרכים האפשריות מכיוון שבכל מקרה נגיע לאותו הסוף? האם עלינו להתרכז יותר בפן הרוחני בהתפתחות האישית שלנו? האם עלינו לנסות לחפש את המשמעויות העליונות לקיום שלנו בעולם הזה? האם עלינו להבין ולהגשים את הייעודים העילאיים שלנו?
לשאלות אלה אין תשובות "נכונות" או "לא נכונות". על ידי ההצגה של התערוכה בנושא הנצחי של "ואניטס" אני רוצה לאפשר לאנשים להרהר בשאלות הקיומיות האלה ולהתבונן פנימה אל תוך עצמם, כדי למצוא את התשובות הנכונות – כל אחת ואחד והתשובה שמתאימה לה ולו.
