במשך כשנתיים חיה הצלמת וילמה סאמוליוניטה בריאד, בירת ערב הסעודית, ועבדה בסטודיו צילום נשי שעסק בצילום חתונות, אירועים ומשפחות. בעקבות זאת צילמה את הסדרה קושה (2009 – 2011), שצולמה בצד הנשים של אירועי חתונה שכן אלה מתקיימים בריאד בהפרדה מלאה בין גברים ונשים. "קושה" בערבית משמעותה הכסא המורם עליו יושבת הכלה בחתונתה, לשם מגיעות כל המוזמנות ומברכות אותה ואליו מגיע החתן לאסוף אותה. זהו המקום החשוב, המרכזי והמקושט ביותר באירוע. היעדר הדמויות בצילומים אומנם נובע מחוקי הדת החלים בערב הסעודית, אך הוא מאפשר התמקדות בארכיטקטורה ובעיצוב המרמזים על הטקסים, הערכים החברתיים, הטעם והתרבות של בני המקום.
עם חזרתה לליטא מולדתה המשיכה סאמוליוניטה לבחון את רגע ההתחייבות בין חתן וכלה דרך החלל בו הוא מתרחש. בסדרה שישים אנדרטאות. משרדי רישום אזרחי (2012 – 2019) מתוארים משרדי רישום אזרחי ברחבי ליטא. אלה הוקמו בשנות ה-50, ראשית ימיו של השלטון הסובייטי, על מנת להחליף את הכנסיות בהן התקיימו חתונות עד אז. מעצבי החלל לקחו אלמנטים מוכרים מהכנסייה – חלונות ויטראז', תבליטי קיר, נברשות, שולחן המזבח – ושכפלו אותם באופן שיטתי ונטול סממנים דתיים. במקומם עוטרו האלמנטים בסמלים המתייחסים להתאחדות בני הזוג, למשפחה העתידית ולריבונות המדינה. לאחר נפילת ברית המועצות השתנו חוקי המדינה וכיום יכולים תושבי ליטא לבחור היכן לקיים את חתונתם.
הצילום הטיפולוגי של סאמוליוניטה בוחן את ביטוייו האדריכליים והעיצוביים של טקס הנישואין, שמתקיים בכל החברות האנושיות, ומצביע על השוני והדמיון בין טקסים מתרבויות שנראה כי יש להן מעט מאוד מן המשותף. על אף החשיבות שהיא רואה בטקסים, באמצעות הצילום היא מבקשת לעורר שאלות וביקורת על דברים שהורגלנו אליהם ושנראים מובנים מאליהם: מהי מהות טקס החתונה, מה תפקידו של כל אחד מהמשתתפים בו ומה טווח הבחירה ומרווח האפשרויות הטמונות בנקודת מפגש זו?
התערוכה בשיתוף המכון הליטאי לתרבות
אמנית:
וילמה סאמוליוניטה
אוצרת:
יערה רז חקלאי
