כאשר בחרנו לפני קרוב לשנה נושא לפסטיבל הנוכחי, לא דמיינו עד כמה הוא יהפוך לרלוונטי בחיים של כולנו. הקול הקורא לפסטיבל היה באויר כאשר מדינות העולם החלו להסתגר בתוך עצמן בזו אחר זו. בתוך כל החרדה ואי־הוודאות ששררו בכל מקום, התרגשנו והופתענו להמשיך ולקבל גופי עבודה מעניינים ומרחיבי לב בנושא טרנספורמציה.
יחד עם זאת, שמחנו לגלות שרוב גופי העבודות שהוגשו לקול הקורא לא עסקו במשבר הקורונה. הכוח להמשיך הלאה ולעסוק באמנות ריגש והמריץ אותנו. גם לנו היה חשוב, למרות הפורמט הייחודי של פסטיבל החוצות וחרף השינויים הרבים שכפה עלינו המצב, לא להציג פסטיבל שעוסק בקורונה. העיסוק האמנותי במגוון הנושאים שבנפשם של האמנים המציגים משמעותי בימים אלה יותר מתמיד.
הפרשנויות למונח "טרנספורמציה" בקרב זוכי הקול הקורא הן מגוונות ומעוררות מחשבה. רבים מן הצלמים עוסקים בקונפליקט הנוצר בין מודרניזציה וקפיטליזם לבין קהילתיות וגיוון אנושי ובאמצעות עבודותיהם מראים את הצדדים הלא פשוטים של הגלובליזציה והאורבניזציה (גבריאל צ'קוני, דיידיה ביזה, יניב נדב, אלכסנדר סילברמן, אנדראס סיבר, איזבל פטיר, סימון טרמונטה, רוג'ר גרסאז). ביקורת פוליטית, היסטורית ועכשווית, והשפעתם ההרסנית של שינויים ומשברים פוליטיים על הפרט מופיעות גם הן בהרבה מגופי העבודות (דניאלה מרוז, אנטוניוס פסבנטיס, אלכס מקברייד). הטרנספורמציה בחיים האישיים מופיעה כנושא בגופי עבודה מרגשים ואינטימיים של שני אמנים ישראליים (יום עומר וסיון אלירזי) וכן כתיעוד אינטימי של שינוי בחייהם של אחרים, במטרה לעורר מודעות ולגרום לשינוי (בריאן הודג'ס, מיטל דור, סירו בטיורו, אנדראה סנטוליה, רורי דויל), ולבסוף, יש גם עיסוק בשינוי שנגרם כתוצאה מהפעולה האמנותית עצמה, כתהליך תרפויטי ומעורר מודעות (אליס זילברברג, מרתה זגירסקה).
גם בשאר תערוכות הפסטיבל אפשר לראות עיסוק רב בצורך בשינוי על סוגיו השונים – חברתי, פוליטי, כלכלי, סביבתי – ואמונה בכוחה של האמנות לקחת חלק בשינוי כזה. בתערוכה צעדת הג'נטלמנים הראשונה עוסק רפאל מילאך בזכות הבסיסית של כל אדם למחאה נגד המשטר. עבודת הקולאז' שלו מתבססת על דימויי ארכיון של אירועים שהתרחשו בפולין בתחילת ובאמצע המאה הקודמת, אך העבודה לא יכולה להיות יותר רלוונטית לישראל של כאן ועכשיו. בתערוכה הבשורה האחרונה מוצג הפרויקט של ג'ונאס בנדיקסן, שבו תיעד שבעה אנשים מרחבי העולם המאמינים שהם גלגולו של ישו ודרך סיפורם מדבר על הצורך של כולנו בגאולה ובמשמעות. גלוריה אוירזבאל, זוכת פרס מיתר, מבקרת בתערוכה Woman Go No’greeאת התרבות האירוצנטרית שממנה היא מגיעה ומדברת על חוסר האפשרות להפוך את השיח הפמיניסטי לגלובלי.
אמנים אלה, לצד רבים המוצגים בפסטיבל, שקצרה היריעה מלפרט כאן, מוכיחים כי המאמץ לקיים את הפסטיבל בתקופה הזו, השתלם. התערוכות המוצגות בפסטיבל השנה מקדשות את הזכות ליצור, להביע, להשפיע, ונותנות תקווה לשינוי – טרנספורמציה.
מיה ענר
אוצרת ראשית, PHOTO IS:RAEL
—
תודה גדולה לחברי הועדה האמנותית של הקול הקורא, אמנים, אוצרים ויוצרים, על חלקם החשוב בתהליך:
אוהד בנית, מעצב חלל וקונספט PHOTO IS:RAEL
אייל דה ליאו, יועץ תוכן וקריאטיב
ערן חדד ברק, ראש המחלקה לצילום – המרכז האקדמי ויצו חיפה. במאי, צלם ויוצר של סרטים תיעודיים וניסיוניים.
אייל לנדסמן, יזם ומנכ״ל, PHOTO IS:RAEL
אנה ים, צלמת ומרצה לצילום.
מיה ענר, אוצרת ראשית , PHOTO IS:RAEL
אתי שוורץ, צלמת, מרצה, אוצרת, שותפה ברע-בית מלאכה לצילום וסקוור איילנד.
ליסה שילוח-עוזרד, מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי
צילום עליון: מרתה זגיירסקה
אוצרת:
מיה ענר
מציגים:
אלכס מקברייד (בריטניה), אלכסנדר סילברמן (צרפת), אליס זילברברג (קנדה), אנדראה סנטוליה (ספרד), אנדראס זיברט (שוויץ), אנטוניוס פסוואנטיס (יוון), בריאן הודג'ס (אוסטרליה), צ'ירו בטיורו (איטליה), דידייה ביזה (צרפת), גבריאל, צ'קוני (איטליה), איזבל פאטיר (בלגיה), מרתה זגיירסקה (פולין), רוג'ר גרסאס (ספרד), רורי דויל (ארצות הברית), סימונה טרמונטה (איטליה), דניאלה מרוז (ישראל), מיטל דור (ישראל), סיוון אלירזי (ישראל), יום עומר (ישראל), יניב נדב (ישראל).
