במהלך העשור האחרון מצלם חסוס מדריניאן צעירים בבילויים ליליים, כמעין פורטרט של דור. המועדונים בהם הוא מצלם מעוררים בו השראה, על אף תחושת הזרות שהוא עצמו חש בהם, מכיוון שהוא מרגיש שיש להם קשר חזק לדור שלו. בתערוכה לילה טוב מוצגות ארבע סדרות הבוחנות יחדיו כיצד סביבה מלאכותית הופכת לאלמנט מרכזי בבניית זהותם של צעירים. את הסדרה לילה טוב לונדון (2011) צילם כשהיה סטודנט. כשחזר לגליסיה ב-2013 החל בפרויקט Boas Noites (לילה טוב), בו צילם מועדונים בדרכים הצדדיות של האזורים הכפריים בצפון-מערב ספרד. ההבדל בין המטרופולין הלונדוני הנוצץ ובין הפרבר הטובל בצמחייה פראית ועזובה ניכר, אבל רצונם של צעירים לראות ולהיראות, להשתחרר ולהיפגש עם בני גילם, נוכח בשתי הסדרות. את הסדרה Dopo Roma (אחרי רומא, 2016) צילם מחוץ למועדונים בעת ששהה בבירה האיטלקית, ובה התמקד באלו שנשארו במקום עד שמונה בבוקר. ב-2017 עבד על פרויקט במדריד בו הרחיב את הפריים וכלל את סביבת המצולמים.
זהו מסע מחקר והוקרה של מדריניאן לפתיחות של בני דורו. על אף רוח התקופה, בה מסכים כובשים את סדר היום של אלו שגדלו בה, המפגש הבלתי אמצעי הוא רגע שיא עבור רבים, תחושה שהתעצמה עקב הריחוק החברתי שכפתה עלינו המגפה העולמית.
מדריניאן משתמש במצלמה אנלוגית בפורמט גדול על מנת להבנות מחדש את הדיוקן כז'אנר אמנותי. קיים פרדוקס בשימוש בטכניקת צילום המצריכה הקפדה ותכנון בסיטואציות ספונטניות, אולם מדריניאן אינו מנחה את מצולמיו – להיפך, הוא מסיט את מבטו מן המצולם ברגע הצילום כדי לתת מקום לאינטימיות וכנות, ולאפשר את יצירתו של דיוקן עצמי מקצועי עבור בני "דור הסלפי". ביצירתו ישנו אלמנט ממגנט הנובע מהסתירה בין הרעש וההמולה שמסביב למצולמים ובין התחושה הסטטית והשלווה שעולה מן הצילום.
אמן:
חסוס מדריניאן
אוצרת:
יערה רז חקלאי
