מה הוא זה שדוחף ומוציא אותנו מהמוכר ומנוחות הבית אל הבלתי נודע, אל תלאות המסע וסכנות הדרך? מהי ההבטחה הנמצאת בקצה הדרך, בפסגת ההר? שהניע את אברהם לעזוב את ביתו, מולדתו ובית אביו, את משה לטפס על הר סיני, את ישו להעפיל להר תבור ואת המלאך גבריאל ומוחמד להיפגש בראש הר חירא שליד מכה? פסגות ההרים היו לפי המסורת זירת ההתרחשות של מפגשים אלוהיים ששינו את חייהם של אלה שטיפסו לפסגת ההר ובהמשך גם את פני ההיסטוריה האנושית.
התמזל מזלי והלכתי בהרבה דרכים, טיפסתי במעלה הרבה שבילים והגעתי לפסגות הגבוהות ביותר ולמקומות הרחוקים ביותר. ראיתי איך האופק הנכסף נע ביחד עם תנועתנו אנו. במסעותיי ליוו אותי הרב קוק ונגרג'ונה, אברהם אבולעפיה וניטשה, הרמב"ם ושפינוזה כמו גם מורי ורבי הרב אפשתיין וגרנד מאסטר שושין נגמיני. למדתי מהם הרבה אבל לא פחות למדתי מחבריי ובני משפחתי וגם ממנו, זה אשר גר בתוכי, החברותא האישי שלי, המתעמת איתי ומתפלמס איתי השכם והערב.
הדרך, מטאפורה שחוקה של מסע החיים, היא התגלמות שחזור העבר ודמיון העתיד, כולה, ברגע הנוכחי. זו דרך שבדומה למעגל הזן היפני, היא ללא התחלה וללא סוף. דרך, שאינה מובילה אל המנוחה והנחלה של הבית אלא דרך שהיא, כמאמר המשורר היפני באשו, היא היא הבית.
בתערוכה תוכלו להתבונן בעזרת זכוכית מגדלת בקולאז׳ים של שקופיות מהמסעות
