זהו פרויקט תיעודי על התבגרות בקהילה קטנה על אי שטוף-רוחות השוכן לחופה המערבי של נורווגיה. זהו סיפור על ילדה שהלכה והתרחקה ממשפחתה מתוך ניסיון נואש להרחיק את עצמה מהמקום בו נולדה וגדלה. אולם יותר מכל, זהו מסע אישי חזרה וניסיון לראות את המקום בעינים חדשות – מבלי להדחיק את הזכרונות הרעים. זהו הניסיון שלי לקבל את העובדה הבלתי נמנעת שישנם קשרים שלא ניתן לנתק. אולי לעולם לא אלמד מי אני באמת. אבל זהו בהחלט המקום ממנו הגעתי.
_____
זהו יום סתווי קריר ואני מחכה להסעה לבית הספר יחד עם בת השכנים, שגדולה ממני בשנה. אני אומרת לה בוקר טוב אבל היא לא עונה. היא לא דיברה איתי כבר יותר משבוע, ואני לא יודעת למה. אמא שלי אומרת שזו לא אשמתי, אבל זה לא הופך את זה לקל יותר. אני בת עשר, יש לי ציונים מעולים ושיה בשם מוניקה שאני מאכילה בבקבוק, אבל אין לי חברים. אני המבוגרת מבין שבעה אחים ואחיות, אבא שלי נמצא בלב ים ואמא שלי נמצאת בבית עם כאבי לומבגו. אין לנו טלוויזיה.
זהו פרויקט תיעודי מתמשך על התבגרות בקהילה קטנה, במשפחה אדוקה מאוד ועם זאת אוהבת, על אי שטוף-רוחות השוכן לחופה המערבי של נורבגיה. זהו סיפור על ילדה שהלכה והתרחקה ממשפחתה מתוך ניסיון נואש להרחיק את עצמה מהמקום בו נולדה וגדלה. אולם יותר מכל, זהו מסע אישי חזרה, לאחר שנים של טיפול וחיים מחוץ למולדתי, וניסיון לראות את המקום בעינים חדשות – מבלי להדחיק את הזכרונות הרעים. זהו הניסיון שלי לקבל את העובדה הבלתי נמנעת שישנם קשרים שלא ניתן לנתק.
אולי לעולם לא אלמד מי אני באמת. אבל זהו בהחלט המקום ממנו הגעתי.
בשיתוף שגרירות נורבגיה
מציגה:
מרים סטנוויק
