דליה אמוץ (1994-1938) נולדה וגדלה בגן שמואל. בשנותיה האחרונות חזרה אל הקיבוץ ובו נפטרה. את חייה הבוגרים חייתה בירושלים, אך היא מעולם לא ויתרה על עברה ועל חלקה בקיבוץ. עם זאת, גן שמואל לא נמצא ביצירתה של אמוץ. הכי קרוב שהגיעה מצלמתה היה לנופים המקיפים את הקיבוץ, בסדרה לה נתנה את השם "עוקף גן שמואל". איך אפשר להצליח לעקוף משהו שטבוע בך, לא לצלם את מה שנמצא מול העיניים? אמוץ התייחסה אל הקיבוץ דרך הדרתו. דרך הנופים המושחרים הממלאים את צילומיה מקצה לקצה, הזכירה שהאדמה של המקום הזה, של הארץ הזו, ידעה עוד דברים חוץ מהמפעל הציוני, חוץ מהכאן והעכשיו. אמוץ בחרה שלא להתייחס לרגע מסוים בצילומיה, להוליך את הצילום אל מעבר לעובדות, וכך הפכה אותו לעל־זמני.
בחירתה של אמוץ שלא לצלם את הקיבוץ נעשתה מתוך היכרות מעמיקה עם הקיבוץ וחבריו, שהיו מושאי הצילום שלה בנערותה. בארכיון הקיבוץ מאוכסנים מאות נגטיבים שצילמה בשנות ה-50. ארכיון זה מדגיש שצילומיה משנות ה-70 מהווים קונטרסט לצילום הציוני המתעד והמאדיר שאותו הכירה מקרוב, עת צילמה את אירועי הקיבוץ וענפיו. מנגטיבים אלה ניכר העניין שלה בפריימים גדושים ונרמז האומץ שלה לצלם מול השמש, לחרוג מהפוקוס המצופה, לא לדבוק במוסכמות הצילום וללכת בדרכה האישית.
27 שנים לאחר מותה, מקומה של דליה אמוץ בשדה האמנות הישראלי התבסס בהדרגתיות. בעוד שבימי חייה יצירתה של אמוץ לא התקבלה, היום יש לה מקום בקאנון ויצירתה מהווה השראה ומשפיעה על צלמים ואמנים. טקסטים שכתבה נלמדים בשיעורי תולדות הצילום והאמנות; גלריה גורדון מייצגת את עיזבונה; צילומיה לקחו חלק באין ספור תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד. השאלות המהותיות על הצילום כאמנות שהעסיקו את עולם האמנות בשנות ה-70 וה-80 כבר אינן רלוונטיות, לאור שבירת ההפרדות וההיררכיות בין סוגי מדיה המאפיינת את ימינו. כיום הצילום הוא מדיום פחות גברי מבעבר, ויש מרחב נשימה גדול יותר למי שלא פועל או פועלת בהתאם לאג'נדה השולטת. תהליכים אלו, לצד תערוכת היחיד שאצרה לה שרה בריטברג-סמל במוזיאון תל אביב לפני כעשרים שנה, השפיעו על התקבלותה של אמוץ. עם זאת, חלקים מיצירתה עדיין נותרו עלומים. היצירה של דליה אמוץ אינה מסתכמת בסדרות הידועות שלה – "דיר צמית", "אורח חיים" ו"שדות האור"; ישנם עוד צילומים שמחכים להיחשף לעולם, וחלקם מוצגים בתערוכה זו.
התערוכה באדיבות גלריה גורדון ומשפחת האמנית
אמנית:
דליה אמוץ
אוצרת:
יערה רז חקלאי
