אטלס אנושי סיציליאני – שלוש מילים, שלדידו של הצלם פרנצ'סקו פראצ'י, מתארות את מחוז הולדתו, סיציליה. כארץ גבול, משמשת סיציליה כדלתה הדרומית של אירופה, המציעה חיים חדשים לאלו המגיעים אליה מאפריקה הסמוכה. בעיני המהגרים, סיציליה המתגלה באופק לאחר מסע בים היא מקום מפלט מחיים של מלחמה ועוני. לעומתם, הסיציליאניים המקומיים רואים בה ארץ מתפוררת שקפאה בזמן, ובורחים ממנה.
פראצ'י בחר לנסות להישאר בחבל מולדתו ולספר את סיפורה ואת סיפורם של תושביה ושל עוברי האורח בה. במסעותיו ביקר בעיירות נטושות למחצה, שאלו שעוזבים לא חוזרים אליהן. מי שנותרו מאחור הם התושבים הקשישים ואבני הבתים שחלונותיהם סגורים ומקושטים בשלטי "למכירה". בחבל ארץ שמתקשה להתפתח, הניסיון להיות "מודרני", משמעו לוותר על פיסה מהזהות העתיקה של המקום.
פראצ'י הוא צלם חברתי ודוקומנטרי, אנתרופולוג הרואה בצילום כלי מחקר בעבודת השטח שלו ברחבי סיציליה, לאורכם של חופי הים התיכון.
בשיתוף המכון האיטלקי
מציג:
פרנצ'סקו פראצ'י
אוצרת:
יערה רז חקלאי
