הכמיהה לחיים שמימיים היא אלמנט קבוע בחלומותינו, מגוונים ככל שיהיו. אבל במציאות, האם כל המקומות אכן נמצאים באותו המרחק מגן עדן? הצלם רוברט רוטוד בחן את טענה זו על ידי התעמקות באופי הבורלסקאי של ירידים. בפרויקט Fair(y) Tales, שנמשך כמעט עשור, הוא יצא למסע בעולם של חלומות גשמיים.
_______
הכמיהה לחיים שמימיים והתקווה לתחושת אושר תמידית הן אלמנטים קבועים בחלומותינו, מגוונים ככל שיהיו. אבל במציאות, האם כל המקומות אכן נמצאים באותו המרחק מגן עדן? האם אין מקומות שהם קרובים יותר לשלמות? האם יש מקומות אידיאליים? הצלם הווינאי רוברט רוטוד בחן את הסוגיה הזו על ידי התעמקות בעולמם הטוטאלי של ירידים מסחריים.
האופן חסר העכבות בו ירידים מסחריים עוסקים בנושאים שבדרך כלל נתפסים משעממים או נחשבים טאבו, הוא שריתק את רוטוד. לטענתו, ירידים אלו כה מרוכזים באינטרסים מסחריים עד שענייני מוסר ותחושת שיקול דעת כללית נעדרת מהם. אלה הם עולמות עצמאיים, מנותקים ובלתי תלויים במציאות ובנורמות היומיומיות, הנבנים סביב תשוקה. תעשיית הענק הזו, על המגה-טרנדים המוצגים בה, מציעה את כל הדברים שחובה-שיהיו-לי במרחק נגיעה.
בפרויקט Fair(y) Tales יצא רוברט רוטוד למסע בעולם של חלומות גשמיים. במשך כמעט עשור ביקר רוטוד ב-124 ירידים בכל רחבי אירופה. הוא טייל בכל סוגי הירידים – ירידי חקלאות, ירידי עיצוב וירידי יופי, ירידי תינוקות, ירידי רפואת שיניים וירידי צייד, ירידי ארוטיקה, ירידי מטבעות וירידי הלוויות, ועוד אין ספור ירידים מסוגים שונים ומשונים. רוטוד תיעד רגעים קטנים ואירועים חסרי ייחוד, שלרוב חולפים מבלי לזכות בתשומת לב. בכולם מצא אלמנט טראגי-קומי המאפיין את הסגנון הבורלסקאי של ירידים מסחריים. העומס המוגזם שקיים בירידים יכול לגרום לסחרחורת, אך כמו שאומרים: הם חיו באושר ובעושר עד יום מותם.
בשיתוף שגרירות אוסטריה
מציג:
רוברט רוטוד
אוצרת:
יערה רז חקלאי
