אזהרת חומר רגיש: בתערוכה מוצגים צילומי עירום של מתמודדות סרטן השד.
אחת משבע נשים חלתה או תחלה בסרטן שד.
השד, איבר טעון חברתית ומגדרית, אחד מסמלי הנשיות האבסולוטיים, הפך אצל אותן נשים למאיים ומסוכן.
שכיחות המחלה והמטען שהיא נושאת הופכים את הדיון הציבורי בה למורכב: מצד אחד ישנה דרישה ופעולה להגברת המודעות, ומאידך קיימת השתקה בכל הנוגע לחשיפה, להתמודדות ולהשלכות המחלה עצמה.
נשים שמתמודדות עם המחלה או עם היותן נשאיות של גן ה-BRCA נאלצות להתמודד גם עם הפקעת השליטה על גופן ועל אחד מסמלי נשיותן. זאת, ללא יכולת לדמיין איך גופן יראה ואיך תתנהל מעתה האינטראקציה עם בן.ת הזוג, עם הצאצאים ומעל לכל – עם עצמן. לא אחת, המחלה והטיפול בה מותירים בגוף סימנים שונים – החל מסימוני קעקועים לצרכים רפואיים ועד לשינויים במבנה הטורסו. אותם סימנים יהוו תזכורת תמידית להתמודדות ולזהות החדשה שנכפתה עליהן, ואולי אף יהדהדו סימנים עמוקים יותר שנותרו סמויים מן העין.
הצלמת שלי פדן לורבר, בת 46, חלתה לפני כשש שנים והחלימה. בשנה האחרונה היא בונה ארכיון צילומי והזמינה נשים מתמודדות להצטלם ולהצטרף למאגר הצילומים שלה. היא משתמשת בז'אנר הצילום הטיפולוגי, צילום בעל אופי מחקרי שלו כללים נוקשים של האחדה ויזואלית, שפה ניטרלית ומסה של עבודות המוצגות יחד.
פדן-לורבר בחרה לצלם את הטורסו של אותן נשים, תוך התחייבות לשמור על אנונימיות אך עם הזמנה לחשוף את גופן החדש – הפעם מבחירה ובשליטה מלאה.
גוף העבודות המוצג כאן הינו מסמך חברתי ואישי מאתגר. הוא מאתגר את פדן-לורבר עצמה, הנעה בין תפקיד הצלמת לתפקיד המתמודדת; את המצולמות המוזמנות לבחור ולהיחשף באופן המאפשר להן שחרור וחופש; ובמובן מסוים אף את הצופים, שכן העבודה מעמתת אותם עם מראה חסר תקדים שטרם זכה לייצוג ולנראות.
אמנית:
שלי פדן לורבר
אוצרת:
שגית זלוף נמיר
