בירובידז'אן – מחזון למציאות
בירובידז'אן, 2019. "קצה העולם". שקט. אנו נוסעים לתעד את הסיפור היהודי באחד המקומות הנידחים בעולם – העיר בירוביג'אן, בירת המחוז היהודי האוטונומי בסיביר שבמזרח רוסיה. צילומי השחור-לבן המוקדמים משנות ה-30 מזכירים לרגע את התיעוד הצילומי של ההתיישבות החקלאית בעמק יזרעאל באותן שנים. הצילומים העכשוויים של קבוצת צלמי JDOCO נוצרו בצבע, והם סוגרים מעגל צילומי סביב סיפור אנושי מרתק ורחוק פיזית, אך קרוב מאוד ללב ולעין היהודית. כל זה, 50 מעלות מעל ומתחת לאפס.
______
"קצה העולם". שקט. לאחר שעות טיסה מעל נופים קפואים שומעים את רעש המנוע והמטוס מתחיל להנמיך. ההתרגשות מן ההגעה למקום לא מוכר ומן המפגש עם קהילה יהודית רחוקה מותירה אותי ער לאורך כל הטיסה. המתח והציפייה מציתים את הדמיון. צילום של תרבויות שונות ריתק אותי מאז ומתמיד. כיצד והאם הריחוק משפיע על הצילום שלנו? האם השוני יהפוך את הצילום ל"קל" יותר? אנו נוסעים לתעד את הסיפור היהודי באחד המקומות הנידחים בעולם בו יהודים חיו, וחיים עד היום.
העיר בירוביג'אן היא בירת המחוז היהודי האוטונומי בסיביר שבמזרח רוסיה, מרחק כ-75 ק"מ מהגבול עם סין. המקום נוסד ב-1915 כיישוב ליד תחנת הרכבת טיחונקיה ושמו שונה מאוחר יותר לבירוביג'אן, צימוד מילים המתאר את המרחב החקלאי שבין הנהרות בירה וביג'אן. ב-1928 הפך הישוב למושבת עובדים, אז גם החליטה נשיאות הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות על הקמת "מחוז יהודי אוטונומי". ב-1934 הוכרז היישוב כבירת המחוז האוטונומי. ב-1937 הפך לעיר.
תמיד כשאני רחוק מהבית אני מרגיש יותר את היהדות. להקת נשים קיבלה אותנו במחרוזת שירי יידיש, וההתרגשות ניכרה על פני שני הצדדים. חום ואהבה חיממו את הגוף והנפש כנגד הקור העז ששרר בחוץ. אין ספק כי אנו חריגים בנוף סביבנו, והמבטים מעידים על כך. הריחות, הטעמים, מזג האוויר הקיצוני, השפה – הכל שונה, שום דבר אינו מוכר, ועולה בי השאלה למה לגור בתנאים כל כך קיצוניים? המרחק הפיזי והמנטלי גדול יותר ממה שחשבנו.
ההחלטה על הקמת המחוז התקבלה כתוצאה ממדיניותו של סטלין, בין השאר מתוך מחשבה שכך ייווצר בית לאומי לעם היהודי שאינו בארץ ישראל. בטיהורים הגדולים שערך סטלין בשנים 1936- 1938 נפגעה הקהילה היהודית, ולאחר מלחמת העולם השנייה פסק המאמץ לחיזוק היישוב היהודי באזור. לצד זה, הקמת מדינת ישראל הפכה לאלטרנטיבה ריאלית עבור העם היהודי. בתקופת הפרסטרויקה (1987- 1991) הוקמו מחדש מוסדות תרבות ומחקר יהודיים בבירוביג'אן, כמו גם בית כנסת, וכיום חיים בעיר ובסביבותיה כ-3,000 יהודים. העיתון המקומי, שברוחו הודפס עיתון התערוכה, הוא הביראָבידזשאנער שטערן (כוכב בירוביג'אן) המתפרסם ביידיש וברוסית מאז 1930.
בתקופת השלטון הסובייטי אסור היה לעשרות אלפי היהודים שהיגרו לבירוביג'אן לנהל במקום חיים יהודיים גלויים. כיום מתקיימת בעיר פריחה יהודית מחודשת. ותיקי הקהילה שנאחזו במקום, יחד עם צעירי הקהילה שבונים אותו מחדש עבורם, משקפים את הרצון להיות ציונים בארץ מולדתם, לבחור במחוז ילדותם ולגדל את ילדיהם כחלק בלתי נפרד מהעם הרוסי אך עם זהות יהודית.
הצילומים המוקדמים המוצגים בתערוכה הם מהשנים 1928- 1933 ומגיעים מארכיונים יהודיים דוגמת ארכיון הג'וינט, מכון YIVO וארכיון העיר עצמה. צילומים אלה, בשחור ולבן, מזכירים לרגע את התיעוד הצילומי של ההתיישבות החקלאית בעמק יזרעאל על ידי צלמי הקרנות הציוניות באותן השנים. הצילומים העכשוויים של קבוצת צלמי JDOCO נוצרו במרחק של תשעים שנה מצילומי הבראשית. זהו תיעוד בצבע, ברוח הצילום החברתי-תיעודי, הסוגר מעגל צילומי סביב סיפור אנושי מרתק ורחוק פיזית, אך קרוב מאוד ללב ולעין היהודית.
משתתפי התערוכה:
קבוצת הצלמים JDOCU מורכבת מאנשי עסקים והיי-טק שהם גם יזמים חברתיים, ומקדישים את עצמם בשנים האחרונות לפעילות חברתית וליוזמות חינוך, קליטת עליה ותעסוקה.
מציגים:
אילן כהן, אמיר הלוי, בני לוין, יואל כ"ץ, יצחק גורן, עתליה כץ, שי ביליס, תלי עידן ואלי אטיאס - מנחה הקבוצה
אוצרים:
אלי אטיאס (2019) / גיא רז (1929)
